פ ס ק ד י ן
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
האם נאוה ברזילי זכאית אף היא, בנוסף לאשתו החוקית של המנוח, מר בנימין וימן ז"ל (להלן -
בנימין וימן), לחלק מהגמלאות להם היה בנימין וימן זכאי על פי חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] ה'תש"ל-1970 (להלן -
החוק). ההיתה נאוה ברזילי (להלן -
נאוה ברזילי) ידועתו בציבור של בנימין וימן.
העובדות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומחומר הראיות
המנוח נישא בשנת
1960 לגברת נורית וימן (להלן -
נורית וימן) והיה נשוי לה עד ליום פטירתו. למנוח ולרעייתו נולד ילד שהתגורר עמם עד לנישואיו בשנת
1991. לאחר פטירתו של המנוח ביום
22.9.1993, ניתן צו ירושה הקובע כיורשיו את הגברת וימן ובנם אמיר. נורית וימן פנתה לממונה על הגמלאות בתביעה לשלם לה את גמלת השאירים המגיעה לה מכוח היותו של המנוח עובד אגף המכס. גמלה זו החלה להשתלם לה בחודש
10.1993. לאחר מספר חודשים, בחודש
1.1994, חדלה הממונה להעביר לנורית וימן את הגמלה. הפסקת תשלום הגמלה הוסברה על ידי הממונה בכך שהיא קבלה תביעה לגמלה מנאוה ברזילי בטענה שהיא היתה ידועתו בציבור של בנימין וימן ועל כן היא זכאית לגמלה.
ביום
15.3.1994 ניהלה הממונה חקירה בעניינו של המנוח. חקירה זו התבססה על תצהירה של נאוה ברזילי ועל תצהיריהם של שלושה מכרים נוספים של המנוח, הגברת פנינה זמל, מר נתן לסטר ומר שמואל בן-ישי. הממונה גבתה עדויות מנאוה ברזילי וממר שמואל בן-ישי וכן עדות טלפונית ממר נתן לסטר. בתום החקירה הוציאו הממונה יחד עם סגן היועץ המשפטי במשרד האוצר, עו"ד חיים אשכנזי (אשר ייצג את הממונה בבית הדין האזורי), סיכום:
לאחר חקירתה של הגב' ברזילי נאוה ושל מר בן-ישי שמואל להלן המסקנות:
המנוח ויימן בנימין היה נשוי לגב' נורית ויימן ממנה לא נפרד פרידה של קבע. אלא ניהל חיים משותפים עם נאוה ברזילי תוך כדי שמירת קשר כלשהו עם הבית.
לפיכך קיימת מצד אחד אשה מצד שני ידועה בציבור בתוספת 2 ילדים שהם בגדר תלויים (בני 1/2 14 ו- 19) וכולם זכאים לקיצבה לפי החוק שלא תעלה בסה"כ על 70% מהמשכורת הקובעת של המנוח.
הואיל וגם הגב' נאוה ברזילי וגם הגב' נורית וימן עובדות תחולק הקיצבה בשיעור 40% בין שתיהן באופן שווה.
התלויים יקבלו את חלקם לפי החוק דהיינו 10% כל אחד.
נורית וימן לא זומנה לקחת חלק בחקירה של הממונה ולא ידעה עליה כלל. אשר על כן היא לא יכלה להעלות את טענותיה בפני הממונה בטרם החליטה הממונה להפחית את גמלתה במחצית. נורית וימן ערערה על החלטת הממונה לבית הדין האזורי לעבודה. במקביל, היא עתרה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הממונה לשלם גמלאות לנאוה ברזילי בשל חששה שלא תהיה בידי נאוה ברזילי יכולת לפרוע את שתקבל במידה ונורית וימן תזכה בתביעתה. הממונה על הגמלאות הצהירה כי אם יתברר שנורית וימן תזכה בערעורה המדינה תישא בהוצאות ההליך ותשלם לה את מלוא גמלתה בניכוי הסכומים ששולמו לה באופן שוטף. משכך תהא נורית וימן פטורה מלתבוע את נאוה ברזילי בגין חלק הגמלה שהיא תקבל עד למתן פסק דין סופי. הודעה זו ייתרה את הדיון בסעד הזמני.
ביום
5.12.1994 הגישה אף נאוה ברזילי ערעור על החלטת הממונה לשלם לה רק מחצית מהגמלה. לטענתה, היא היתה בת זוגו היחידה של המנוח.
קביעתו של בית הדין האזורי
השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור האדונים נסים מידן וצבי צימט (עב 700010/94; עב 600023/94) דחו את תביעתה של נאוה ברזילי תוך שהם קבעו כי נורית וימן היא שארתו של המנוח בנימין וימן.
1. הבסיס העובדתי להחלטת בית הדין האזורי
מתוך מסכת העובדות הסיק בית הדין האזורי כי נאוה ברזילי לא היתה הידועה בציבור של המנוח. בית הדין האזורי קבע כי לבנימין וימן ונאוה ברזילי לא היו מגורים משותפים והם לא ניהלו משק בית משותף. אשר למגורים המשותפים קבע בית הדין כי המנוח גר עם אשתו ולא היו לו מגורים משותפים עם נאוה ברזילי. זאת למד הן מתצהירה של נאוה ברזילי והן מתצהיר אמה. משני התצהירים עולה כי המנוח לן לעתים בביתו המשותף עם רעייתו נורית וימן. כמו כן הסתמך בית הדין האזורי על מסמכים שהוגשו לו על ידי נאוה ברזילי. בית הדין ייחס חשיבות לכך שהמנוח חתם בחשבון הבנק של נאוה ברזילי כערב עד לגובה של -.2,500 ש"ח ולא כשותף. הכתובת שמסר בנימין וימן בשטר הערבות היתה כתובת בית מגוריו עם אשתו. נוספה על כך עדותו של מר יצחק צרפתי, הממונה על המנוח במקום עבודתו, לפיה הכתובת אותה מסר המנוח בעבודה היתה כתובת בית מגוריו עם אשתו, נורית וימן. בבית זה אף נפטר בנימין וימן. לחיזוק קביעתו ראה בית הדין את העובדה שנאוה ברזילי לא ישבה שבעה יחד עם בני משפחתו בבית מגוריו עם אשתו ואף לא בדירה שלטענתה גרה בה עם המנוח, אלא בבית הוריה. נאוה ברזילי אף לא הציגה בפני בית הדין חפצים שונים של המנוח המעידים על כך שהמנוח ראה בביתה כביתו וחי עמה חיים משותפים. בית הדין קבע כי מכלל הן אתה למד לאו. אילו במגורים משותפים היה מדובר, חזקה על נאוה ברזילי שלא היתה מציגה בפני המותב רק שעון אלא גם פריטי לבוש שונים. בית הדין ראה זאת כאילו נאוה ברזילי נמנעה מהצגת ראיות, דבר שצריך לפעול כנגדה. בית הדין האזורי לא ראה בבילויים המשותפים של המנוח ונאוה ברזילי בבתי מלון לעתים תכופות אינדיקציה לכך שנאוה ברזילי היתה ידועתו בציבור של בנימין וימן. אליבא דבית הדין האזורי הסיוע והתמיכה של בנימין וימן בנאוה ברזילי מבחינה כספית אינו מצביע על כך כי המנוח פירנס את נאוה ברזילי. נאוה ברזילי אמנם טענה כי בוצעו על ידי בנימין וימן אין ספור הפקדות לחשבונה אך עלה בידה להוכיח רק הפקדה אחת לחשבונה על סך 2450 ש"ח וגם הפקדה זו הינה, אליבא דבית הדין האזורי, פעולה של גלגול כספים, קרי, הפקדת שיק על ידי המנוח כנגד השבת הסכום במזומן. במקרה בודד של רכישת מקרר על ידי בנימין וימן למערערת לא ראה בית הדין בסיס מספיק לקביעה בדבר ניהול משק בית משותף.
ברם למרות קביעותיו אלו מציין בית הדין האזורי כי: